רגשות והמסרים שלהם

רגשות הם מסרים, אם נעצור להתבונן בהם נוכל ללמוד מה הם מספרים לנו ואיזה מסר הם נושאים. כשאנחנו "נחטפים" בידיהם, הם אלו ששולטים בנו. אז אנחנו מגיבים ממקום אוטומטי, ללא מודעות, ללא שיקול דעת או מחשבה. תשומת לב לרגשות ולמסרים שלהם מקדמים אותנו לתגובה רגועה, כזו שמועילה לנו ולהתפתחות שלנו.

אז מה הרגשות שלנו מספרים לנו? ואיזה דחף פעולה מקושר לכל אחד מהם?

כעס: מתקשר כי מטרה חשובה נחסמה או שמישהו שאכפת לך ממנו מותקף או מאוים. הוא המנוע של צדק חברתי, הוא מתריע בפני חוסר צדק ומניע אותנו לפעול. הוא מכין את הגוף לתגובה פיזית כמו לחסום מישהו שמפריע לנו. כעס מוסיף אנרגיה לפעולה ומעניק תחושת שליטה, אך זו אנרגיה שעלולה להיות עיוורת והרסנית כלפי האינטרסים שלנו.

עצב: מתקשר לסביבה ולעצמנו שאנו חווים אבדן. עצב מלמד כי הדברים אינם כפי שציפינו או קיוונו שיהיו. דחפי פעולה של עצב הם מוטיבציה נמוכה, התכנסות, נסיגה תגובתית מהחיים לשם עיבוד אבל והרהור במשמעות האובדן.

פחד: מתריע על כך שהחיים, הבריאות או הרווחה שלנו נמצאים בסיכון. פחד מעביר את המסר שאנחנו כעת במצב שבו היינו מאוימים או נפגענו בעבר. פחד הינו רגש שהיה חשוב להישרדות של האדם הקדמון, אבל כיום עלול להתגנב כאשר הערך העצמי שלנו מאוים. חשוב להקשיב לפחד שמתריע בפני סכנה ולהפריד בין זה המדומיין. אם לא נעשה מידי פעם גם דברים שמפחידים אותנו לא נתפתח. הרעיון הוא לא להיפטר מהפחדים, משום שחיים ללא פחד הם חיים ללא אומץ.

גועל: מתריע על כך שאנחנו באים במגע עם משהו לא נקי, רע או שעלול להיות רעיל. הדחף הוא להתרחק מגירוי שעלול להזיק לנו. גועל מתריע, למשל, שארוחה שאנחנו עומדים לאכול עלולה להיות רקובה וזה מניע אותנו להיפטר מהמזון. חשוב לשים לב כי גועל כלפי עצמנו עלול להביא לתוצאות הרסניות.

קנאה: קנאה מספרת לנו שלמישהו יש משהו שאת באמת רוצה או צריכה, אבל לא יכולה לקבל. מתריע על הדברים שאנו רוצים או זקוקים כדי לשרוד. יכול להשפיע בשתי דרכים: 1. לקדם אותנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. 2. להרוס את מה שיש למישהו אחר כך שלאף אחד לא יהיה ושנינו נהיה עצובים.

אהבה: מעוררת אותנו להתקדם לעבר האדם שאנו נמשכים אליו. דחפי הפעולה של אהבה כוללים הבעת דברים חיוביים כלפי האדם ורצון לחלוק אתו זמן וחוויות. אהבה היא הרגש שמקדם/ מעורר מערכות יחסים רומנטיות וחברות הדרושים לשם תחושת קהילה, להתרבות, להצמיח שותפויות.

בושה: משמעה "אני רע", זהו הרגש הכואב ביותר מכלל הרגשות, קשה מאוד לחיות איתה משום שהתחושה הינה שאם יגלו מי אנחנו, ננודה מהקהילה. דחפי הפעולה של בושה הם נסיגה, התבודדות, הסתגרות. בושה קשורה למי שאתה חושב שאתה ביחס למה שעשית. מלווה באמונות כמו; אני נטל, אני אדם נורא, אני לא שייך או אני לא מתאים. אנשים מתקשים לשאת בושה ועושים דברים בעייתיים מאוד שמשפיעים עליהם ועל הסביבה.

אשמה: בניגוד לבושה שמשמעה "אני רע" אשמה משמעה "עשיתי משהו רע". היא מתריעה על כך שההתנהגות שלנו מפרה את הערכים או את הקוד המוסרי שלנו. דחפי הפעולה של אשמה הם לנסות לתקן את הנזק, לתקן את העוול, לשנות את התוצאה.

שמחה: מתקשרת כי השגנו תוצאה רצויה, משהו שאנחנו רוצים או כאשר אנו מקבלים אהבה. שמחה מקרבת אנשים לחוויה משותפת. מקושרת לרגשות חיוביים כמו; חופש, הגשמה, עצמאות, מוגנות ועוד. מקושרת לדחפי פעולה של יצירתיות, שאיפות, חלומות והיא מרחיבה את כוחות הנפש ומקדמת לפעולה ולעשייה.

אנחנו לא הרגשות שלנו. התבוננות עליהם ממרחק ברגע בו הם מופיעים, פותחת מרווח של חקירה. הדבר כרוך בזיהוי של הרגש, התחושות והדחפים מבלי לשפוט, להדחיק או לשנות אותם. לעיתים, הדבר הנכון יהיה לפעול בהתאם לדחף הפעולה של הרגש, לעיתים, כדי שנתפתח יהיה נכון דווקא לפעול באופן הפוך מדחף הפעולה. יהיו מקרים בהם הפעולה הנכונה תהיה להישאר בהתבוננות ולהרגיש את מה שמבקש מקום, לאפשר לרגש לעבור דרכינו.