את לא בודדה בעולם

דמייני לעצמך סיטואציה בה שני ילדים קובעים לריב על חבילת שוקולד ביום שלמחרת. הראשון הולך הביתה ומתחיל לתכנן אסטרטגיה, הוא חושב על תחבולות על טריקים ועל מניפולציות שיגרמו לו לזכות בשוקולד. הוא לא ישן, הוא לא אוכל, הוא במתח, מתכונן לקרב וחושב על הדרך לנצח. השני הולך הביתה, ומקבל הבטחה מאבא שלו שאם יפסיד, יקבל 20 חבילות שוקולד, שהכול בסדר ושאין לו סיבה לדאוג. הוא רגוע, ישן טוב ואוכל טוב, משום שמבחינתו מדובר ב win - win . אם ינצח – יופי ואם לא ינצח – אין בעיה, יש לו את כל השוקולד שבעולם ולכן הוא רגוע.

כשאת באמת, בוטחת באלוהים שהוא אבא אוהב, את אף פעם לא בודדה בעולם, תמיד יהיה לך את כל מה שאת זקוקה לו ותהיי חופשיה בעולם שהוא הבית שלך, הבית של אלוהים. את הסיפור הזה קיבלתי במתנה מסטוטי, בחורה הודית צעירה, שלימדה אותי רייקי ברישיקש שבהודו.

את לא פוחדת להיות לבד, את פוחדת להיות בודדה בעולם, היא אומרת לי. בשלב הזה של המסע אני מתבקשת לעבור דרך הפרידה מכל דבר שמטשטש את תחושת הבדידות שלי בעולם. כבר למדתי שאני יודעת להיות לבד בחברה של עצמי, בין אם זה בבילוי של זמן עם עצמי או כשאני טסה לבד למקום רחוק. אבל האם את באמת סומכת על אלוהים? האם את יודעת שאת אף פעם לא באמת בודדה בעולם? כדי ליצור את הקשרים המיטיבים, אני צריכה להסכים להיות בודדה. יש בזה פרדוקס, כי מצד אחד אני יודעת (בוודאות) שנולדנו מחווטים לקשר אנושי, לאינטימיות, לקרבה ולקשר, אבל אני מבינה כי קשר שיש בו אהבה יכול להתממש רק כאשר אנחנו, לא רק יודעים להיות לבד, אלא גם מסכימים להיפרד מהפחד להיות בודדים. זה מפחיד להיות בודדה בעולם. מי יעזור לי אם אצטרך עזרה? למי ארים טלפון אם אהיה בצרה? אבל אם הפחד מהבדידות הוא זה שפועל בתוכי, אני עלולה לבחור לא נכון את האנשים שמקיפים אותי או להיקלע לסיטואציות שלא מיטיבות. ההסכמה להיות בודדה בעולם מבלי להיבהל, היא כניעה לאלוהים. זו הידיעה (לא האמונה, כי יש הבדל ביניהם) שאם אני בחיבור לאמת הכי פנימית שלי, אם אני לא בוגדת בי ולא נאחזת במשהו שמנחם אותי, אלוהים יהיה שם עבורי. הוא ייתן לי את מה שאני זקוקה לו כדי להתמודד עם מה שנמצא מולי, עם כל מה שיבוא.

למדתי במהלך החיים לדאוג לאנשים סביבי. אכפתיות כלפי אחרים היא נדיבות וטוב לב, אבל זו גם הייתה הדרך שלי לא להרגיש בודדה בעולם. תמיד יכולתי לאסוף אנשים סביבי ותמיד היה מישהו שיכולתי להרים אליו טלפון, תמיד היה מי שידאג לי, אבל אלו לא תמיד היו האנשים הנכונים או הקשרים שמבוססים על אמת, הדדיות או צמיחה משותפת. הפחד להיות בודדה משך אלי לעיתים סיטואציות שהיו לא טובות עבורי, כאלו שיש בהם תועלתנות של יחסי תן וקח.

היום אני מסכימה להיות בודדה בעולם, לומדת לבטוח בדרך, שהיא תמיד יותר חכמה מאלו שהולכים בה. זו הדרך שלי להיפרד מהסבל המיותר. כשאני מוותרת על הצורך למלא משהו שחסר מבחוץ, כשאני בידיעה שלא צריך להיאחז בשום דבר, אני מתקרבת לחופש. אם אני מאמינה שהישועה או המזור לבדידות שלי נמצאים בידיים של מישהו אחר, אני לא חופשיה. זה לא אומר שאני לא זקוקה לחברים או לקהילה כמובן. זה אומר שכדי לייצר קשרים שיש בהם אהבה, קרבה, אמת ויושרה, כאלו  שאין בהם היאחזות או הסכמים סמויים שמבוססים על פצעי ילדות, עלי להיות חופשיה מכל רצון. עלי להיכנע כניעה מוחלטת לאהבה ללא תנאי כלפי עצמי וכלפי אחרים. אני פה, בעולם של אלוהים, הוא זמין עבורי וכשאני פונה אליו מתוך שקט עמוק בתוכי וכוונה, הוא מראה לי את הדרך. לא תמיד אני מבינה אותה בזמן אמת אבל כשאני מקשיבה ובוטחת היא מגלה לי את המסע שלי ומקרבת אותי לייעוד, לסיבה העמוקה שבגללה אני פה.

Rishikesh, India