חמלה עצמית

איך אנחנו מתייחסים לעצמנו בזמנים קשים? בזמנים בהם אנחנו לא מצליחים, נכשלים או מרגישים תקועים, במשבר מתמשך? ברגעים בהם קשה לנו לראות את האור? האם אז הדיבור הפנימי שלנו מעודד, רך ומרגיע?  או שיפוטי, ביקורתי ונוקשה? האם אנחנו רוצים להיות טובים לעצמנו ברגעים האלה? להחליש את את הדיבור הפנימי השופט ו/או המאשים ולהיות הדיבור הפנימי המעודד והמכיל, כמו זה שהיינו מדברים עם הילדים שלנו או עם חבר אהוב.

אנחנו יודעים להפנות חמלה כלפי אחרים סביבנו, אבל ברגעים של סבל בהם הדברים קשים אנחנו נהיים האויבים הכי גרועים של עצמנו. המשמעות של להיות בן אנוש היא להכיל גם את הפגיעות שלנו, הפגמים, החולשה וחוסר האונים. זה לא קורה לנו סתם, אנחנו חיים בחברה שמקדשת הצלחה ודימוי עצמי גבוה. הערך העצמי שלנו נמדד במה שאנו תופסים כהצלחות ובדימוי העצמי שטיפחנו, אבל מה קורה כשאנחנו נכשלים? כשאנחנו מתנגדים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו? את הפגמים? אנחנו מופעלים על ידי קול שיפוטי שאנחנו לא יודעים בכלל שהוא מנהל אותנו. אנחנו שוכחים שיש אפשרות להיות נדיבים כלפי עצמנו ברגעים האלו.  במציאות, הביקורת העצמית שיש לנו על עצמנו מאיימת על הערך העצמי שלנו ומחבלת במוטיבציה שלנו. זה משום שאנחנו תוקפים את הבעיה שהיא בכלל אנחנו. מבחינה אבולוציונית הצורך שלנו, בני האדם שידאגו לנו ויטפלו בנו חיונית להישרדות שלנו ובלעדיה לא נוכל לשגשג. אנחנו מחווטים לאהבה, אבל לא נוכל למלא את הצורך הזה רק דרך אנשים אחרים. עלינו ללמוד לטפל גם בעצמנו ולהפנות חמלה כלפי עצמנו ברגעים קשים.

כריסטין נף, פסיכולוגית בודהיסטית, מתארת כי חמלה מורכבת משלושה צירים ובני אדם יכולים להיות ממוקמים במקומות שונים לאורך הציר.

הציר הראשון הוא שיפוטיות ונדיבות. חמלה משמעה לא לשפוט את עצמנו באופן חיובי, אלא לקבל את מי שאנחנו ולבחור לא להתנגד. במקום לחשוב שמשהו השתבש ולהיתקע בהאשמה עצמית או ברחמים עצמיים, להכיר בזה שאנחנו לא מושלמים. זה יאפשר לנו להיות טובים ורכים כלפי עצמנו.

הציר השני הוא נפרדות וחיבור. זו ההכרה בכך שכולני בני אדם, שאין לנו כוחות אין סופיים ושחוויות קשות הן חלק מהמשמעות של היותנו אנושיים. כשאנחנו מתוסכלים או תקועים אנחנו מרגישים שאנחנו האדם היחידי שסובל או שעושה טעויות, בזמן שחיבור לאנושיות המשותפת עוזרת לנו להבין שכל בני האדם סובלים.

הציר השלישי הוא הזדהות ותשומת לב. היכולת שלנו "לתפוס מרחק" ולא להזדהות עם מחשבות ורגשות כמו כעס, פחד וחרדה. זה המקום בו אנחנו מאוזנים, בו אנחנו מתבוננים במחשבות וברגשות בפתיחות ובבהירות, בלי הזדהות יתר. מיינדפולנס מתאר התבוננות ללא שיפוטיות ומבלי לנסות להדחיק או להכחיש. בכל מקרה, אנחנו צריכים להכיר בכך שאנו חווים מצוקה או סבל כדי להיות מסוגלים להעניק לעצמנו חמלה.

למרות שחמלה עצמית היא התשובה לחיים עם הרבה פחות סבל, אנחנו מתקשים לטפח אותה בתוכנו. זה קשור לזה שרבים מאיתנו לא חוו חוויות של חמלה מאחרים בילדות ולכן קשה לנו להרגיע את עצמנו, זה משהו שלא למדנו. בנוסף ברירת המחדל שלנו היא לראות את השלילי וחמלה עצמית היא תהליך הפוך, שלא בא לנו בקלות. אנחנו לעיתים בכלל לא מודעים לאופן הביקורתי בו אנחנו מתייחסים לעצמנו וחיים על אוטומט, לא מכירים את האפשרות הזו ומאמינים שחמלה עצמית תוביל אותנו לעצלנות ולתבוסתנות, מה שבמציאות רחוק מאוד מהאמת.

כדי לתרגל חמלה עצמית עלינו לתרגל מודעות קשובה, להפנות את תשומת הלב לרגע הנוכחי מתוך פתיחות, קבלה וללא שיפוטיות. כך נוכל להכיר בקולות השיפוטיים ולפגוש את הכאב שהם גורמים. המשמעות היא לתת אפשרות לחוויה להתקיים כפי שהיא ולטפח מוטיבציה להקל על הסבל ועל עצמי. חמלה עצמית היא בחירה אמיצה כי עלינו להיות מסוגלים להסתכל לפחדים בעינים, לראות את הדברים כפי שהם, בלי ההנחות ובלי הפילטרים. זה לא קורה ברגע, בחירה בחמלה עצמית היא כמו מפת דרכים, וכל פעם נצטרך לבחור בה מחדש. ברגעים הקשים היא מסייעת לנו לקחת נשימה עמוקה, לעשות מקום לרגשות, להתבונן ללא שיפוטיות במחשבות ולהתמודד עם המציאות שכל הזמן משתנה. צעד אחרי צעד, שעה אחר שעה ובתשומת לב. מחקרים על היעילות של חמלה עצמית בקידום תהליכי התפתחות וצמיחה ומוטיבציה לשינוי, מלמדים כי מה שאנחנו צריכים באמת הוא לנוח. פשוט לנוח.

"אושר נולד מתוך האפשרות לקבל את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו, מהידיעה שכאב ושמחה, חולשה וחוזק, תהילה וכישלון כולם חיוניים לחווויה האנושית"

ד"ר כריסטין נף

Picture was taken from Pinterest