האומץ להחזיק בקצוות

שבעה באוקטובר הפגיש אותנו עם עוצמות רגשיות שלא חווינו אף פעם. הלם, זעם, כעס וכאב מלווים בפחד, בחרדה ובחוסר וודאות. מעולם לא היינו שרויים במצב כזה של מלחמה, של כאוס. במה נאחזנו ברגע שמעולם לא חווינו? במה נאחזים כשהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו?

בזמנים קשים אנו לרוב פועלים מתוך מערכת הישרדותית של "הילחם וברח". אנו מאמינים למחשבות, לפחדים ולתסריטי האימה ומבלי לשים לב "מתדלקים" רגשות שמגבירים מלחמה בתוכנו. המבחן הוא לאחוז ברגע הפגיע מבלי להיאחז בדפוס המוכר. לאפשר לעצמנו לשהות - עם הכאב, עם חוסר הוודאות והעצב, בלי להדחיק, להתעלם, לברוח או להתגונן. זה אתגר להישאר במצב הביניים בו אנחנו לא יודעים מה מתרחש, לא מקווים לדעת ולא מעמידים פנים שאנחנו יודעים.

לבחור להפנות אור פנימה, לזהות את מה שמבקש תשומת לב ושינוי, זה האומץ להחזיק בקצוות. האומץ לפגוש את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו, עם אזורי הצל. לב שבור מוליד פחד, לפעמים גם כעס ואשמה. מתחת להם שוכנת רכות של עצב עמוק. עצב מלמד אותנו חמלה, בחירה בדרך הלב וחיבור לאנושיות. אין לנו שליטה על המלחמה שבחוץ, אבל יש לנו אפשרות להפסיק את המלחמה שבתוכנו ובינינו. סדק ועוד סדק של אור יעלימו חושך גדול. שעה להגביר את האור, את החיבור והשלום בין החלקים הפנימיים והחיצוניים. מבית ומחוץ.

מתוך התערוכה "שנה של גיבורים". אוצרת: נעמי גורדון חן, צילום: נעמה בן שמחון