מה עושים עם הכעס

יש לי יחסים אינטימיים עם כעס, אני מכירה היטב את האנרגיה החיה שלו שמרגישה כמו אש ומלווה בתגובות פיזיולוגיות ממשיות. לאורך שנים רבות כעסתי. הייתה לי משאלת לב להפסיק את כל הדברים הרעים והנצלניים בעולם, את כל מה שתפסתי כאי צדק, כמעשים של עוולות במציאות. לא חושבת שהבנתי את המחירים העצומים שהכעס גובה ממני. הוא פשוט היה שם, בלי סימן שאלה או אפשרות לבחירה. פעלתי מתוכו, והפעולה שלי בעולם לא הניבה תוצאות מספקות. אנשים שהתווכחתי איתם רק השתכנעו יותר בצדקת הדרך שלהם ואני נותרתי עם יותר כעס.  

אכזריות, נצלנות, אלימות ואי צדק מצדיקים כעס. כאשר מתנהגים אלינו באופן מחפיר, זה הגיוני ומוצדק לכעוס. בסיטואציות שעלולות לגרום לנו נזק, כעס משמש כמסר של אזהרה מפני אי צדק והוא יכול להניע אותנו להציב גבול. כמו כל שאר הרגשות, כעס הוא רגש לגיטימי, אנחנו לא צריכים לבטל אותו. עם זאת, מאחר ואנחנו בני האנוש, לא אוהבים להכיר באופן ישיר בחסרונות שלנו, כעס על אחרים יכול להיות גם סימן שאנחנו מנתקים את עצמנו מהחסרונות שלנו. כאשר אנחנו מייחסים לאחרים תכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו, זה עוזר לנו לשמור על דימוי עצמי חיובי. העניין הוא שאז הדימוי העצמי שלנו והמציאות אינם בהלימה, וההשלכה הזו חוסמת אותנו מלצמוח.

במשך שנים חשבתי שאם אני כועסת אני ממלאת את החובה המוסרית שלי כלפי אי צדק או עוולות. ויתור על הכעס עלול להיתפס כחוסר אונים מול מה שמתרחש. כעס אכן מוסיף לנו אנרגיה ואומץ לפעול ביחס למציאות, אבל מדובר באנרגיה עיוורת. זו אנרגיה שעלולה להיות הרסנית כלפי האינטרסים שלנו. האפשרות לווסת את הכעס יכולה לקדם אותנו להימנעות מתגובות אימפולסיביות ולפעולה אפקטיבית יותר שנובעת מתבונה.  

עניין נוסף לגבי כעס הוא ההבנה כי לכל התופעות במציאות יש את הפוטנציאל לעורר בנו תסכול, חוסר סיפוק וכעס. התופעות שאנחנו כועסים עליהן הן חלק מהמציאות, ואנחנו בני האדם, כפופים לחוקי המציאות, גם אם אנחנו לא אוהבים או מאשרים אותה. התקופה הנוכחית, מאתגרת מאוד בהקשר הזה, משום שהיא מציפה אותנו בכל כך הרבה דיווחים על אלימות, ניצול מיני ושחיתויות ולא רק פה בישראל, אלא בכל העולם. הנפש שלנו מתקשה להכיל כל כך הרבה אלימות ורוע אנושי וזה עלול לעורר רגשות כמו כעס, תסכול וייאוש. בתקופה הזו אני מזכירה לעצמי שאירועים אלימים  תמיד היו לאורך ההיסטוריה, היום אנחנו פשוט יודעים עליהם.

מאחר ואין לי הסמכות או היכולת לשנות את העולם, אני מבינה שיש רק ברירה הגיונית אחת והיא לשנות את הגישה שלי, את העמדה הפנימית שלי אל מול העולם. המשמעות של זה היא להבחין בתשומת לב בין מצבי תודעה ורגשות שמיטיבים איתי לבין כאלו שמזיקים לי. כעס גורם לי ללכת לאיבוד בתוך הסבל של העולם. אני יכולה להיות רגישה לסבל של אחרים מבלי ללכת לאיבוד בתוכו. למעשה, זו הדרך להיות גורם מייצב אל מול הדברים הרעים. ככל שיותר מאיתנו יפעלו מתוך כוחות הנגד של הכעס והשנאה, כלומר מתוך אהבה, רגישות, גבולות וכבוד לעצמנו, נוכל להיות גורם מייצב מול הדברים הרעים.

אז במקום לנסות להשקיט את הכעס, להדחיק אותו, לפעול מתוכו או לנזוף בעצמנו על הכעס שלנו, נוכל לעצור לשנייה להקשיב לו ולהבין; למה הוא מתכוון? מה הוא מספר לנו? היכן הוא נמצא בגוף? באיזה עוצמה מ 1-10 הוא פועל בנו כרגע? להחזיק את הכעס בעדינות, לאפשר לו להיות, להתמקד בחוויה החיה והגולמית של הכעס ולהכירו, עד כמה שניתן כמובן. בדיוק כמו בריצה, כדאי לעשות זאת בהדרגתיות, כלומר, להתחיל עם הדברים הקטנים שמכעיסים אותנו ולאט לאט לעבור להתמודדות עם כעס שנגרם לנו מפגיעה של מישהו למשל. כעס הוא תופעה חיונית וחשובה ואם נדע לגשת אליו בצורה מסוימת הוא יכול להיות גם מקור לצמיחה ולהתרחבות.

"כל מה שמרגיז אותנו באחרים יכול להוביל אותנו להבנה של עצמנו"

קארל יונג