איך להרגיש את מה שאנחנו מרגישים

למדנו לברוח מרגשות לא נעימים, זו כמעט תגובה אינסטינקטיבית, לברוח מרגשות כמו פחד, כאב או בושה. אנו סוחבים מהילדות כאב שלא יכולנו לבטא, ובמהלך החיים נוספים אליו אירועים מכאיבים בהם לא קיבלנו תיקוף רגשי. אנחנו מפחדים שנגיעה קטנה בעצב תעורר את כל הרגשות הכואבים שקבורים עמוק בתוכנו. כדי להפחית את הכאב, טיפחנו אסטרטגיות "לחתוך" את הקצוות, לטשטש את הכאב כדי להימנע מרגשות לא נעימים. זה שירת אותנו בילדות, אבל כמבוגרים זה פוגע בנו, באנשים שאנחנו אוהבים ומצמצם את החיים שלנו. מחקרים מראים כי אין לנו באמת אפשרות לעקוף את הרגשות שלנו, זה אולי יעיל בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך מדובר בכאוס.

לאורך החיים התמודדתי עם כעס. כעסתי מאוד ופעלתי מתוך אנרגיה של כעס. זה לא הביא לתוצאות יעילות במיוחד וגם לא פתר את עניין הכעס שרק התגבר. למדתי כי במקום לפעול אותו, דרך יעילה יותר היא להתבונן בו, להרגיש בגוף את האנרגיה החיה של הכעס, שמרגישה כמו אש שורפת. לאפשר לה להיות כל פעם קצת, עד כמה שאפשר. בתהליך הדרגתי, מתחת לכעס התגלו עצב עמוק וכאב על מטרות חשובות שלא הצלחתי להשיג, על מציאות של עוולות ועל תחושות חוסר שייכות ובדידות. האפשרות לתת לכאב מקום מגלה לי את דרך החמלה כלפי עצמי ואת החיבור לחוויית האנושיוּת המשותפת הכרוכה גם בכאב. קבלה של המציאות, עם הכאב והעצב שקיימים בהם מאפשרת התקדמות לעבר בהירות ולעבר חיים של משמעות.   

רגשות הם מסרים. פחד למשל, מתריע על זה שמשהו מסכן את החיים או הבריאות הרגשית שלך. מבחינה אבולוציונית, היה לו תפקיד חשוב בהישרדות שלנו, בלעדיו לא היינו שורדים. הפחד התריע על סכנה (בדמות נמר שרודף אחרינו, למשל) כדי שנוכל לברוח. כיום, רבים מהפחדים שלנו הם שאריות אבולוציוניות שאינן תואמות את הסיטואציה בה אנו נמצאים. אנו קולטים גירוי חושי שמפורש כסכנה והפחד מפעיל תגובה גופנית הישרדותית של הילחם – ברח. אם אנחנו רוצים להפריד בין הפחדים האמיתיים והמדומיינים, עלינו לזהות מתי הפחד מתאים לסיטואציה בה אנו נמצאים. הוא לא תמיד פשוט לזיהוי, הוא עלול להתגנב בצורות שונות ולפעמים יהיה קשה ל"תפוס" אותו בזמן אמת. ברגע שהפחד תופס אחיזה בנו אנו נכנסים למצב של מתח מוגבר בגוף וזה עלול להביא למצבים בעייתיים. השאיפה שלנו היא לא להדחיק את הפחד ולהתנהג אותו, אלא להתקרב אל מה שמאיים, כדי שלא יעמיק בנו אחיזה, כך נוכל להשתחרר ממנו לאט לאט.

הרגשות שלנו מכוונים את הדרך שלנו בעולם ומסייעים לנו להתקרב לעצמנו ולאחרים. הם לא מי שאנחנו, אבל כשאנחנו מאמינים שהרגשות שלנו ואנחנו הם אחד, אנחנו "נחטפים" על ידיהם והם אלו שקובעים את דרך ההתנהגות שלנו. זיהוי של הרגש יכול לקדם אותנו לעבר שינוי שלו. כשאנחנו מזהים רגש, לרוב, יהיה אירוע מקדים לו. אנחנו יכולים לבדוק, מה קרה קודם? מה עורר אותו? ברגעים בהם אנו חשים פחד נוכל לשאול, מה מאיים עלי? האם אני בסכנה ברגע זה? עוד אפשרות היא לטפח גישה של סקרנות ופתיחות כלפי הרגשות שלנו ולבדוק, היכן בגוף אנחנו מרגישים את זה? באיזה עוצמה? איך זה משתנה מרגע לרגע? אילו מחשבות עולות עם הרגשות הללו? כאשר יש לי מחשבות בלופ, הדבר דומה לבריחה מהרגש. ברגעים האלו כדאי לעצור ולשאול – ממה אני בורחת כעת? ולחזור לגוף, לנשימה איטית ומודעת. יכול להיות שתוך כדי יעלו מחשבות כמו: אני לא יכולה יותר, זה לעולם לא יגמר וכו'. תשומת לב קשובה לתחושות בגוף, מסייעת לנו להבחין כי רגשות (כמו מחשבות), באים והולכים כמו גלים. רגש יכול לעבור דרכנו כמו גל ולהשאיר אותנו יותר מחוברים לעצמנו ושלמים.  

לא היינו רוצים לוותר על הרגשות שלנו. בלעדיהם החיים שלנו היו נטולי צבע, עומק ומשמעות. האומץ להרגיש את מה שאנו תופסים כלא נעים הוא המקום בו מתרחבת החמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. זה המקום בו אנו מגבירים את החוסן הנפשי ואת הרווחה הרגשית שלנו. לפעמים נצטרך להבין את הרגש ולפעמים רק להתבונן בו ולשחרר אותו. במקום התנגדות, הדחקה, הכחשה או הימנעות, קבלה רכה של מה שפועל בנו, של מי שאנחנו עם הפגיעות וחוסר המושלמות. אם נעשה זאת בסבלנות יכול להיות שנגלה כי תשומת הלב לרגשות שלנו היא למעשה תשומת לב לכל היבט בחיים שלנו.  

"הפרדוקס המסקרן הוא שכאשר אני מקבל את עצמי כפי שאני, אני יכול להשתנות."

קארל רוג'רס

Picture taken from DBT course by Marsha M. Linehan