תפיסת עצמי ומעמד

בספרו סקיצה לאנליזה עצמית (2005), כתב הסוציולוג הצרפתי, בורדייה, כי "להבין פירושו, להבין תחילה את השדה שבתוכו ושכנגדו אדם נבנה". לחברה יש השפעה ניכרת על האופן בו אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים. האופן בו אנו תופסים את עצמנו, את האחרים ואת המציאות סביבנו מושפע מהעמדות שיש לחברה כלפינו, בין היתר המעמד החברתי-כלכלי אליו אנו משתייכים. בני האדם מפנימים תפיסות ועמדות אלו והן באות לידי ביטוי בתפקידים החברתיים שאנחנו לוקחים ובתפיסות העצמי (Mead, 1936) מחקרים סוציולוגים העוסקים בתפיסות העצמי בהקשרים מעמדיים שונים מתארים את האופן בו השתייכות חברתית למעמד משפיעה על הרגשות המחשבות וההתנהגות שלנו.

מחקרים אודות תפיסות העצמי בבתי ספר ממעמדות שונים מלמדים, כי תלמידים בבתי ספר אליטיסטיים מטפחים תפיסת עצמי המאופיינת ב"תחושת ראויות" (Sense of Entitlement). "תחושת ראויות" זו תוארה כמבוססת על הבנה של אינדיבידואלים את חוקי המשחק החברתי והיכולת לשחק אותו לטובתם האישית (Lareau, 2002). לעומתם, תפיסת העצמי של בני המעמד הכלכלי-חברתי הנמוך מתוארת כמאופיינת בריסון, איפוק וקשורה להתמודדות עם מצבי חיים של הישרדות (Sense of Constraint).

מחקרים תיארו את הדרכים השונות בהם "תחושת הראויות" מכוננת ומתוחזקת. תחושה זו מזכה ברגשות חיוביים של "התאמה", כרוכה ביחסים של ניכור כלפי אלו שאינם משתייכים וכוללת זכאות לחינוך אליטיסטי, ולשם השפעה על חיים של אחרים (Gaztambide-Fernandez et al, 2014). טיפוח תחושת הראויות נעשה באמצעות מסרים ושיחים אודות השתייכות התלמידים לקבוצה מובחנת בעלת סובייקטיביות יוצאת דופן. מורים בבתי ספר אליטיסטיים בישראל תיארו את תפיסת העצמי של תלמידיהם כמאופיינת בחכמה ומוכשרת באופן מיוחד. תלמידים בבתי ספר אליטיסטים לא רק בעלי תפיסות חיוביות ביחס לעצמם, הם גם בטוחים שהתפיסות של המבוגרים המשמעותיים (מורים והורים) בהתאמה לאלו שלהם. הם תיארו כי זכאותם  לחינוך מבוססת על היותם מיוחדים או יוצאי דופן בכישורים שלהם (פינטו דרור ושושנה, 2024). במחקר אמריקאי, מורים בבית ספר ממעמד כלכלי חברתי גבוה תיארו את תלמידיהם תוך שימוש ב"אינדיבידואליזם רך". שימוש בפסיכולוגיה החיובית, במטפורות של צמיחה, לבלוב ועידוד להשגת מטרות. אינדיבידואליזם זה קושר להצלחה ולאושר. לעומתם, מורים בבתי ספר מעמד נמוך עשו שימוש ב"אינדיבידואליזם קשוח" ותיארו את תלמידיהם במונחים של תפיסת עצמי של אדם העומד לבד נגד העולם, שנחווה כמקום קשה ומסוכן. המשמעות של תפיסת עצמי זו היא כי בבתי ספר מעמד נמוך יופעלו לרוב גבולות נוקשים, ערכים כדוגמת צייתנות ומעקב אחרי הנחיות (Kusserow, 1999).

"תחושת הראויות" מתפתחת גם בשל ידע לא פורמאלי לגבי "כללי המשחק", האופן בו מוסדות פועלים וסגנון אינטראקציות הכולל תחושת נוחות להפעיל דמויות סמכות, ולשם השגת מטרות אישיות. במחקר שבחן אסטרטגיות לבקשת עזרה בכיתה, נמצא כי ילדים ממעמד גבוה נוטים יותר לבקש עזרה וביחס לתחומים שונים. ילדים ממעמד כלכלי חברתי נמוך מחכים לאישור המורה, מבקשים פחות עזרה וחווים הפסד משום שמשיגים פחות תשומת לב והצרכים הרגשיים שלהם מוגשמים פחות (Calarco, 2011). הדבר קשור גם לסגנון ההורות המאפיין את בני המעמד הגבוה. סגנון הורות זה שתואר כ"הורות הליקופטר", משמעו הורות הפועלת במטרה לפנות לילדים את כל המכשולים בדרך על מנת למנוע מהם תסכול, אכזבה ורגשות מורכבים. בתי ספר ממעמד כלכלי חברתי גבוה נמצאו גם כמקדמים תפיסת עצמי המכוון כלפי העתיד. בית הספר יסייע לתלמיד לבנות את "סיפור חייו" כך שיפיק ממנו משמעות והבנות שעל בסיסן יעצב את ההתפתחות. תלמידים אלו מטפחים יכולת לדמיין עצמם בעתיד, תוך מימוש של שליטה על האפשרויות בעתיד. זהו משאב פסיכולוגי שילדים במעמדות הגבוהים יתרגמו להון כלכלי והון תרבותי (Silva & Corse, 2018).

בניגוד לשיח האינדיווידואליסטי המאפיין את תפיסת העצמי במעמד החברתי כלכלי הגבוה, חוויית החיים במעמד החברתי כלכלי הנמוך שתוארה כתחושת איפוק וריסון (Sense of Constraint). חוויית חיים זו מאופיינת בשיח קולקטיבי המקדם עצמי משפחתי-קהילתי ותכונות קונטקסטואליות חברתיות ופוליטיות. כך למשל, במחקר של שושנה (2017), שבחן פרשנויות של תלמידים ממעמדות שונים לטקסט שעוסק בגזענות ("בוקר חום", פרנץ פבלוף), נמצא כי תלמידים בבית ספר ממעמד כלכלי חברתי נמוך סיפקו פרשנויות בהתבסס על אירועים בהם חוו גזענות ("לא הכניסו אותי למועדון בשל צבע העור שלי"). תלמידים בבתי ספר אליטיסטיים סיפקו פרשנות הקשורה בסרט שראו או בספר שקראו, יצירות הרחוקות בזמן. במחקר אחר של שושנה (2019), תלמידים ממעמד גבוה התייחסו לאושר כשליטה של הפרט על המציאות, שמירה עליו מחייבת מאמצים הקשורים לניהול עצמי, אוטונומיה ואינדיבידואליזם. בני המעמד הנמוך התייחסו לאושר כמושג חמקמק, כקשור לתנאים שמחוץ לאדם, שהם גם תנאים חברתיים פוליטיים. חשיבה על הסביבה החברתית כקונטקסטואלית מוסברת גם על רקע הצורך של בני המעמד הנמוך להתמודד עם אילוצים חיצוניים ואיומים. תוצר של חיים במציאות אובייקטיבית של רמות איום גבוהות (ביטחון תעסוקתי, דיור, בטיחות אישית ובריאות), פחות הזדמנויות להשפעה לבחירה ולשליטה. מציאות כזו גם תטפח ערנות מוגברת לאיום. בשל תחושת שליטה אישית נמוכה קיימת העדפה של ייחוס חיצוני למגוון מצבים. זאת לעומת אנשים ממעמד כלכלי חברתי גבוה שהיו בעלי משאבים חומריים ופסיכולוגיים שאפשרו להם לטפח אמונה חזקה לגבי המידה בה הם יכולים לעצב את עתידם ולשלוט בו.

"תחושת ראויות" ותחושת ריסון ואיפוק מלמדות על חוויית החיים השונה של אינדיבידואליים במעמדות השונים. תחושות אלו, המתוחזקות באמצעות שיחים, פרקטיקות חינוכיות, רגשות ואינטראקציות, מעמיקות את אי השוויון בין קבוצות שונות. מלבד העמקת אי השוויון, תחזוק  זהויות מעמדיות, מרחיק מהאפשרות להבנות ביחס לתפיסות העצמי בין אם מדובר על הכרה בפריבילגיות או הכרה בהשלכות של דיכוי חברתי על הפרט. הבנות ביחס אלו תרחיב את המודעות ביחס לקשרים המורכבים בין התנהגות, מחשבה ורגשות ומעמד חברתי.  

“One does not become enlightened by imagining figures of light, but by making the darkness conscious."

Carl Jung