מה שלמדתי על רוע

תקופות ארוכות בחיי נאבקתי ברוע. רציתי להפסיק את כל הדברים הרעים בעולם וחשבתי בטעות, שזה התפקיד שלי, להילחם בהם. אחרי חמש שנים בהם חקרתי עליונות מעמדית, פריבילגיה כזהות, ואת הדרכים שבהם אנשים מכשירים ומצדיקים זכאות לזכויות יתר, הבנתי שהמאבק שלי ברוע לא רק מחליש אותי, אלא גם לא באמת משנה משהו בעולם. החלומות שלי לשנות את העולם או להפוך אותו לצודק יותר התפוגגו בכאב. למאבק החברתי ברוע, הצטרף ניסיון חיים של פגישות קרובות ותכופות עם הרוע. זה היה רוע מהסוג שלקח ממני אנרגיית חיים יקרה. לא הייתי מוכנה להכיר בקיומו או להתבונן בדרכים בהן הוא פועל עלי. הוא חצה את הגבולות שלי שלא היו לגמרי ברורים לעצמי. במקום להתבונן פנימה ולהגדיר אותי, הייתי בטוחה שיש לי אפשרות לתקן אותו, ולכן החיים הפגישו אותי אתו שוב ושוב, כדי שאלמד להתמודד.

הדבר הכי חשוב שלמדתי ביחס לרוע הוא שאין טעם להילחם בו, שמלחמה, באופן מעוות, מזינה אותו והוא צובר ממנה כוח. כדי להתמודד עם הרוע היה עלי להפסיק להילחם בו ולהפסיק לפחד ממנו. לקבל את קיומו ולהפסיק לרצות לשנות אותו לטוב שהוא לא. העובדה שאני מתווכחת אתו ממשיכה להזין אותו ומסיתה את המבט ואת התשומות האנרגטיות שלי למקום שלא כדאי או נכון להשקיע בו. אם אני חושבת עליו, כועסת בגללו או עסוקה בו הוא יגבה ממני מחיר, כזה שאני לא מוכנה לשלם. זה לא אומר שאני מכשירה את הרוע או מצדיקה אותו, זה אומר שאני מוותרת על הצורך הכמעט נואש לפעמים, להתעסק בו או לשפוט אותו. זו המוכנות לקבל את זה שבין שאר הדברים בעולם, גם הוא מתקיים.

רוע הוא לא תכונה של בני אדם, הוא איכות שקיימת בעולם ופועלת דרך בני אדם וכלפי בני אדם אחרים. בניגוד למה שאנחנו חושבים, הרבה פעמים הוא יהיה שקוף. הוא לא יגלה לך מי הוא ויספר שהוא בא להרע בקול ברור. הוא יספר שהוא כאן כדי לתמוך, כדי לעזור, כדי לעשות טוב. לא תמיד נשים לב, אבל אחרי זמן מסוים תגיע התחושה שמשהו לא בסדר. לפעמים יהיה קשה מאוד לשים את האצבע על מה זה הדבר שזה שהוא לא בסדר, משום שהוא פועל ומשגשג במחשכים. הוא ניזון מהאנרגיה של אחרים, מפחדים של אנשים, מהקטנה של אחרים, ממשחקי שליטה על המציאות או על הנרטיב והוא לא בוחל בשום דבר על מנת לקבל את מה שהוא צריך על מנת להתקיים. כאשר הוא ימצא מקור לאנרגיה, שזה אדם שהגבולות שלו לא לגמרי ברורים לו או סיטואציה שניתן להשתמש בה, הוא ישתמש כדי לקחת. לכן הדבר החשוב ביחס לרוע הוא להיות בהקשבה למה שאנחנו מרגישים ולדעת לסמוך על עצמינו כאשר הוא מורגש.

מבחינה חברתית המקומות שבהם אנחנו מגנים על יעילות, נעשים תועלתניים או מטפחים פרגמטיזם אלו הם מקומות בעלי נטייה לדלג על עצמנו, בני האדם ולהצדיק שליטה. אלו האזורים בהם אנחנו ממוקדים בתוצאות, בלהיות יעילים ובתחרות ופחות מזה בתהליכים ובאנשים שבדרך. יש משהו  לגיטימי בדיבור בזכות התחרות או בזכות הפרגמטיזם, אבל בלי ששמים לב אלו מכשירים תהליכים כמעט שקופים, שהרוע פועל דרכם, כזה שמדלג על האנושיות ומשרת מטרות נסתרות.  

הדרך להתמודד עם רוע, שימשיך להתקיים במציאות, היא מבפנים החוצה. אם אני סומכת על מה שאני מרגישה, על התחושות שלי ועל הדברים שאני מוכנה או לא מוכנה להתערבב איתם או לשתף איתם פעולה, יהיה לי מצפן שיסייע לי לזהות אותו. אני לא צריכה לפחד ממנו או להיאבק אתו, זה בהכרח יחליש אותי. כל תשומת לב לרוע תמשיך להזין אותו ותכלה את המשאבים שלי.