גבולות

זה אולי נשמע קשוח, אבל לפעמים נדמה לי שכל החיים שלי הם מאבק ארוך בהצבת גבולות. לא היה לי פשוט להציב גבולות ואני עדיין לומדת. לאורך חיי הייתי בטוחה שכל האנשים רואים את המציאות כמוני וזה הרגיש לא נעים להציב גבול, פחדתי שאני עלולה לפגוע או להעליב. לא הבנתי, איך זה שהם לא מבינים? איך זה שהם עושים את מה שהם עושים? איך זה שהם לא רואים שהם פוגעים? הצבת הגבול הגיעה, לא מעט פעמים, אחרי שספגתי הרבה יותר ממה שנכון, אחרי שהסכמתי לוותר על עצמי או על חלקים ממני, מה שגבה ממני מחירים נפשיים וגופניים גבוהים. אז הגבול היה מלווה בהתנגדות, בכעס ואולי גם בפחד, מה שהיה מגביר את הכאוס ומפחית אפשרות לתקשורת או לאחריות אישית שלי ושל האדם מולי. האפשרות להיפגש עם האמת כפי שהיא, האפשרות לבהירות ולהבנה של הסיטואציה ללא השלכות ותוך לקיחת אחריות היתה מתרחקת.

לא פשוט בכלל העניין עם גבולות, הוא עשוי להיות מבלבל. תמיד יהיו כוחות חיצוניים או פנימיים שיפעלו עלי ויהיה עלי ללמוד להתמודד איתם. תמיד יהיה אנשים שיצטרכו ממני משהו שהוא יותר ממה שאני מוכנה לתת באותו רגע, ואצטרך להיות ברורה וחד משמעית איתם. כן, ישנם אנשים שמבקשים גבול ברור, כזה שאין אפשרות לפרש אותו או להגמיש אותו ויכול להיות שאצטרך להתמודד עם התגובה שלהם לגבול. לפעמים, גם לא קל לזהות מתי הגבול נחצה, כי חציית הגבול תהייה כמעט שקופה. המילים הנכונות נאמרות, אבל האנרגיה מאחוריהן או ההתנהגות שבאה אחרי המילים אינן תואמות להן. משהו בתחושה מרגיש לא נכון בגוף. לא פשוט לשים את האצבע על מה זה בדיוק הדבר שלוקח ממני יותר ממה שאני מוכנה לתת, מה זה שבגללו אני נשארת מרוקנת ועייפה אחרי אינטראקציה עם אנשים מסוימים.  

יותר מאשר להיות מסוגלת לומר בצורה ברורה לא (ודרך אגב, למדתי ש"לא" הוא משפט שלם, לא חייבים להמשיך בהסברים אחריו), המשמעות האמיתית של גבולות היא לא משהו שאנחנו אומרים, אלא משהו שאנחנו עושים. הצבת הגבול לא תהיה קשורה למה שהאחר עושה. זו האפשרות לפעול עבורי בדרך שבה אני רכה וטובה לעצמי. גבול הוא פעולה, לא משהו שצועקים, הוא לא אולטימטום, הוא לא נאמר בכעס והוא לא משהו שאני מקווה עמוק בלב שמישהו יעשה עבורי. אם אני למשל, מחכה שמישהו סביבי ישתנה כדי שיהיה לי בטוח, כדי שאוכל להיות אני, זה לא גבול, זו תקווה או ציפייה למשהו שלא כדאי לבנות עליו יותר מידי. גם אם גבול מרגיש כמו עונש הוא לא גבול משום שגבול הוא הדרך שלי להגן על עצמי, הדרך שלי לשמור על מערכת עצבים מווסתת ורגועה, דרך לשמור על שלווה. רק אני יודעת מה נכון לי ומה הדבר שאני זקוקה לו כעת. הידיעה של גבול פנימי באה מבפנים, מידיעה פנימית ביחס למה אני מוכנה או לא מוכנה לשאת, מה חוסם אותי או מעכב אותי. זה תמיד ביחס לעצמנו. אם למשל, אני חושבת מחשבות במעגלים על מישהו שעשה לי משהו רע או פוגעני, המשמעות של זה היא שאני מאפשרת לו לגור במוח שלי, מאפשרת לו מרחב, גישה בחינם. אפשר לומר אז שאני חוצה את הגבול של עצמי. שאני שמה את האנרגיה שלי במה שאני מתנגדת אליו, וכל מה שאנחנו מתנגדים אליו ימשיך ויתגבר. ככל שנאסוף את הפוקוס ונהיה מרוכזים ובהירים ביחס למה שנכון לנו, למה שמקדם אותנו, נצמצם את האפשרות של אנשים ושל עצמנו לחצות את הגבול הפנימי.  

הצבת גבולות בריאה מבקשת ממני להיות בקשר עם האמת הכי פנימית שלי. במקום לתקוף או לאיים, לתקשר בצורה ברורה לעצמי קודם כל ואז החוצה אם צריך, מה הדבר שלו אני זקוקה עכשיו, מה נכון לי ותומך בי.  ואם מדובר באדם מולי שאינו מסוגל לתת לי את זה כרגע, אני זו שיכולה תמיד לתת לעצמי. גבול הוא לא עניין לאולטימטומים או מלחמה. זהו הסכם שאני עושה עם עצמי, הסכם שאני מתחייבת לתחזק ולשמור עליו באופן עקבי גם כשזה קשה.   

"האומץ להציב גבולות משמעותו להעז לאהוב את עצמנו אפילו תוך כדי לקיחת הסיכון של אכזבת האחרים"

ברנה בראון

Break Free Painting by Disha Dua