המרווח שבין המחשבות

מחשבות בלופ, מחשבות ישנות שחוזרות על עצמן. פטפוט פנימי שלא סותם לרגע, לא מפסיק לספר את הסיפורים הקבועים על המציאות ועל עצמי, ממציא תסריטי אימה על מה שעלול להשתבש, על מה שמפחיד, על מה יחשבו, על מה יגידו ועל מה היה ומה יהיה. רעש רקע אין סופי עם כוח ממגנט ששואב אותי אליו בלי שאשים לב או שארצה, כמו הוריקן. אלו הם רוחות הרפאים שלי.

בזמן האחרון מתגלה לי העוצמה של המרווח. המרווח שבין מחשבה אחת שמסתיימת לבין המחשבה אחריה, זו שטרם החלה. בין המחשבות יש מרווח, אפשרות ליציאה מהלופ. אין אפשרות להילחם בהוריקן או בכוחות הממגנטים, אבל אפשר לטפח יציבות, עמידות, לא להישאב לאוטומט ולגלות מרווח. אפשר לנוח במרווח הזה שבין המחשבות.

המרווח הוא כמו שמים פתוחים, כמו שדה פתוח או לפעמים כמו שמיכה נעימה. מנוחה במרווחים האלו היא הקלה ושלווה, גם אם לרגעים עד המחשבה הבאה. מנוחה במרווח שבין המחשבות משחררת משהו מהאחיזה של הסיפורים הישנים. האחיזה נעשית פחות הדוקה ושכבה של עומס משתחררת, מאבדת את הכוח שלה. זה כמו להוריד אבן כבדה מהגב, אבן שבכלל לא ידענו שהיא שם ופשוט התרגלנו לחיות איתה. משהו בקיום נעשה קצת יותר קל, יותר מאוורר. המרווח הזה שאפשר לנוח בו הוא המקום הפתוח, החיבור ללב,  החכמה האין סופית.  

להתחבר למרווח, לאפשרות לבסס מקום לעצמנו בעולם, מקום שהוא שלנו מעצם היותנו. זה מבקש לא לברוח, לא להדחיק, לא להסתיר, לא להאשים אחרים ולא להאשים את עצמנו. לעצור ולהיות, להיות נוכחות באהבה. במקום להישאב ללופ האין סופי, שמספר סיפורים עתיקים נוכל לגלות את המרווח ולמצוא מקום של אהבה ושלווה בתוכנו, מקום לנוח בו.

בשבועות האחרונים, בעקבות קורסים שאני מלמדת באקדמיה, אני חולמת על מרחב כזה, מקום שפתוח לכל מי שרוצה. מרחב מקוון בו אפשר להיות בחיבור ולהיפגש עם עצמנו בדרכים חדשות ואמיצות, במקום בדרכים הרגילות עם הסיפורים הישנים.

פעם בשבוע בקבוצה קטנה, לימוד שפותח חשיבה, כתיבה, תרגול מיומנויות משנות חיים ושיתוף אם רוצים. כל הפרטים ואפשרות להרשמה בלינק הבא.   

Picture taken from Pinterest