המציאות ואני

כל החיים הרגשתי שאני צריכה להתאים אותי למציאות, התאמצתי מאוד להתאים אותי לנסיבות, להתאים אותי לאנשים ולהתאים אותי למצב. המציאות הייתה המדד ואני הייתי צריכה להתאים אותי אליה. הייתי צריכה להחליש, להקטין, לשנות, לצמצם, להסכים, לא להגזים ולא לעצבן. אבל הגיע הזמן לשחרר את המציאות, לשחרר אותה כמו בגד שכבר לא נוח או מתאים ללבוש. לא לתת לה כל כך הרבה מקום, כל כך הרבה השפעה, לא לתת לה לקבוע לי מי או מה אני ואיך אתנהג.

המציאות היא המציאות, אבל אני – אני. אחרי שהתאמצתי כל כך להתאים אותי אליה הבנתי שאין לי ברירה, אלא לשחרר אותה להיות כפי שהיא, להסכים לה להיות היא ולהסכים לי להיות מי שנועדתי. להתקרב אל עצמי ואל האמת, כל יום עוד קצת. לא להתרחק ולהישאר קרוב. לא להישאב לכוחות זרים ולא ללכת לאיבוד בשדות של יחסי כוח, ואם הלכתי - לחזור. להיות אני, כמו ללבוש בגד שהוא במידה, בגד שעשוי מהחומר שמרגיש נוח, נעים ונושם על הגוף שלי. זה אומר לא להתכווץ או להתקטן מול מי שמרוויח משהו מזה שאני קטנה והוא גדול, לפגוש את הדפוסים, לפגוש את הפחדים, להכיר בהם ולראות אותם כפי שהם – פחדים. להיות במידה שלי מבקש לוותר על חלומות שכבר לא יתגשמו, לא כי זה נגדי, אלא כי הם לא שלי, להסתפק במה שהדרך מגלה לי, להיכנס פנימה ולהתקרב לעצמי ולדבר שנועדתי אליו, כל יום מתגלה עוד ממנו, מהדבר הזה שמשרת משהו שהוא גדול ממני. אני לא אאפשר למציאות לקבוע לי, היא רק המציאות ואני - אני.

יש בנו כמיהה להיות מי שאנחנו באמת, להיות בדיוק במידה שלנו ולפעול מתוך אמת פנימית, מתוך מקום שלא פוגע באף אחד ולא מרצה אף אחד. חיים מתוך כבוד לעצמנו ולחיים. בימים אלו אני בונה תכנית שמבוססת על שנים רבות של מחקר, תרגול ויישום ל - מרחב, שיעורים חיים בזום, בהם נוכל להיפגש ללימוד ולתרגול של ידע ומיומנויות המקדמים לחיים של משמעות, קבלה של עצמנו ושל מה שיש. בקרוב אעדכן בפרטים נוספים.

Picture taken from Pinterest