המפגש שלי עם הרוע

לפני כשבוע התערבבתי שוב עם הרוע, התקרבתי אליו יותר ממה שנכון והוא לקח ממני. חשבתי שיש לי מערכת הגנה, שטיפחתי את העוצמה ואני יכולה להתמודד אתו, אבל זה עוד לא נכון. מאז חלפו ימים ואני עדיין לא מצליחה להחזיר את עצמי אלי. המחיר שאני משלמת בדרך כלל על התערבבות אתו הוא מחיר יקר של ניתוק מאנרגיית חיים ואז לוקח לי זמן להרגיש חיבור מחדש.

בשנים האחרונות אני לומדת לזהות אותו מבלי לפחד ממנו, מבלי להתנגד או להיאחז בו. אני נפגשת עם הרוע שוב ושוב ובסיטואציות שונות בחיי כדי ללמוד אותו, כדי לאפיין אותו וכדי לא לשפוט אותו, למרות הכול.  ואולי יותר מהכול אני פוגשת אותו כדי לדעת מי אני, כדי לטפח עוצמה וכדי ללמוד לשמור על אנרגיית החיים הקדושה שלי גם כשזה מאתגר. אני מבינה שהדרך לפרק את הרוע היא להכיר בו, לראות אותו כפי שהוא באור השמש. המפגש הקרוב עם הרוע לימד אותי להתרומם מעבר לדואליות של טוב ורע ולזהות אותו כאיכות מוחלטת שלא שייכת לבני אדם, אלא פועלת באמצעותם, כאשר הנפש נחלשת.  

אני יכולה להבין סיטואציות חיים שמביאות לרגשות כמו פחדים, קנאה, שנאה ובושה. הבעיה היא כאשר אדם נחטף על ידי הפחדים שלו או כאשר אדם פועל מתוך בושה עמוקה ומופנמת (כזו שמשמעה "אני רע" ולכן אני צריך להסתיר), הרגשות הם אלו שמנהלים את הסיטואציה. אז מתחיל מחול של שליטה על המציאות ועל התודעה של האדם מולו וזה נעשה באמצעות שקרים, מניפולציה ועיוותים. האדם שמשקר או פועל במניפולציה עושה זאת מתוך תחושה שאם יגלו מי הוא, לא יהיה לו קיום בעולם, הוא יסולק מהשבט (המדומיין כמובן). מול השקרים האלו גיליתי כי עדין קשה לי מאוד. הייתה לי כמעט אכזבה מזה שלא הצלחתי להתמודד עם המפגש שלי עם השקר לפני כמה ימים. תחושה של חוסר אונים וחוסר מוגנות מולו, איך יכול להיות שאני לא יכולה להגן על עצמי? איך יכול להיות שאנרגיית החיים שלי התדללה כל כך בגלל שקר? בגלל עיוות מציאות? אולי זה כי ברגע האמת משהו עוד נאחז בסיפור? אולי היה שם חלק קרוב מידי, מעורבב מידי?  

במשך שנים הייתי הופכת לקורבן, מתרחקת מעצמי ומאנרגיית חיים אבל הפעם אני משתמשת במותשות ובייאוש לטובת גדילה. במקום ליפול למקום המוכר, לאזור הנוחות (שהוא הכול חוץ מנוח),  אני מרשה לעצמי להיות נוכחת באופן מלא בחוויה. אני לא נאחזת בסיפור שיש בו מישהו אשם ומישהו שעשו לו משהו רע. אני מבקשת לחצות עוד סף, עוד מדרגה באמצעות המפגש עם השקר, עם עיוות המציאות ואולי להבין משהו חדש ביחס אליו וביחס לעצמי.

והפעם המפגש הקרוב עם השקר מלמד אותי לזהות משהו שאולי לא זיהיתי שנים ארוכות. זה מאוד קטן אבל בתחושה שלי זה עולם שלם. אני מבינה שכשאני מדברת עם מישהו שמופעל על ידי פחד או על ידי בושה, יש רגע בו הוא מתנתק מהנוכחות ברגע. זה הרגע בו הפחד נכנס לשליטה על הסיטואציה ואין מבוגר אחראי בבית, זה הפחד שמנהל את העניינים וזה קורה במהירות הבזק. אלו ניואנסים רגשיים - אנרגטיים שאני מגלה שאני יכולה לזהות ברגע האמת. כמה שזה עדין וכמעט בלתי נראה זה המרחק מלהיות נוכח ברגע למעבר למצב של ניתוק ממנו. זו חוסר היכולת של האדם להיות  עם האמת כפי שהיא באותו רגע, עם המצוקה הרגשית משום שלא הייתה לו אפשרות בעבר.  נוכחות בלתי מתפשרת עם הרגע היא מה שיש. אם אני לא אפחד מהשקר, אם לא אאפשר לרוע לפעול עלי אולי תהיה לי אפשרות לזהות את הרגע הזה של הניתוק, שהוא ניתוק מהחיים, רגע הנפרדות שמתחילה ממנו לעיתים מפולת שלגים של רוע, סבל וכאב רב. להיות עדה כדי שהרגשות הכואבים מתחת לשקר יוכל לפגוש אמת וטרנספורמציה.

Picture taken from Pinterest