אדמה

מסע ההתקרבות לעצמי ולאמת הוא מסע של ביסוס נוכחות בגוף הפיזי, הבית היחיד שיהיה לי בחיים האלו. אני אוספת אותי מתוך האין סוף וקוראת לי לחזור הביתה לעצמי, לכאן ולעכשיו. זה כמו לפקס עדשה של מצלמה על עצמי, הדמות שלי מפוצלת ואני ממזגת אותה לדמות אחת. ברגעים שבהם זה קורה, המציאות נראית חדה וצלולה.

יותר מפתה לברוח לחלומות על מקומות רחוקים, לרחף בעולמות של דמיון או להישאב לכוח הממגנט של מחשבות בלופ, של רגשות כמו ייאוש עצב או ספק שאפשר לטבוע בהם. הרבה יותר קל ללכת לאיבוד במבוכים ובתעלות אין סופיות מאשר להיות עם מה שיש, בבית.

לפני כשבועיים חלמתי חלום בו אני עומדת בין שמים וארץ ומהשמים עובר דרכי ברק בהארקה לתוך האדמה. החלום הזה מלמד אותי כי גם אם החלומות החדשים שלי מגיעים מעולמות האין סוף, הדרך למימוש שלהם היא באמצעות החומר, דרך הגוף ודרך החיבור לאדמה.

אני רוצה להרגיש ביטחון ויציבות בגוף שלי, בבית שלי. תארו לעצמכם שהיינו חוזרים כל יום לבית שלנו והוא היה בצורה שונה או במקום אחר. כמה מבלבל וחסר יציבות זה היה. הנוכחות בגוף וברגע הזה מבקשת ממני מיקוד ענווה ומשמעת עצמית, להיות עם מה שיש וזהו. עכשיו אני מקפלת כביסה וזה כל העולם, עכשיו אני חותכת בצל לסלט או כותבת את הפוסט הזה. זה נראה מעט, אבל זה לא דבר רע משום שההישאבות לרעיון האפשרויות הבלתי מוגבלות לא טוב לי באמת. הוא מפזר אותי לכל עבר ומפרק את מה שאני מנסה לבנות.

כדי לבסס אדמה טובה אני מזהה דפוסים, תבניות חשיבה ורגשות שמגיבים למצבי החיים מתוך הישרדות. להתעלם מהם משמעו לחזור להישרדות. זו ההסכמה להיות במגע עם עצמי, גם עם הכאב, ברכות ובסבלנות. זה דומה לכלי זכוכית שיש בו מים מעורבבים בבוץ או בחול, אם לא נערבב את המים והם יעמדו מספיק זמן, הבוץ או החול ישקעו לתחתית ונוכל לגלות שהמים צלולים. כשאני עושה את זה בהתמדה, אני מטפחת עמידות מול מה שיכול לפרוע או לפזר אותי.

אדמה היא החומר המוצק, שיכול לספק את הבסיס ליציבות ולביטחון. אי אפשר ליפול ממנה, היא מחזיקה אותי. אז אני מבססת אדמה, כל פעולה היא עולם, אין פעולות קטנות, גדולות, חשובות או לא חשובות. אני עושה בתשומת לב ובכוונה. חזרה עקבית ונחושה למה שמונח לפני כרגע, לקונקרטי. ביסוס אדמה לא נלמד דרך התנסות חד פעמית, זה נצבר. זו האפשרות להאט, להיות רכה איתי, יותר אהבה, יותר מנוחה, יותר הנאה, להיות בגוף עם מה שיש זו הדרך לפגוש אותו, להבין אותו, ללמוד אותו, להרגיש אותו. צמיחה למעלה מבקשת אדמה טובה, קרקע ושורשים.

היום אישאר קרוב לאדמה, אשב עליה ואתמסר לכוח הכבידה שלה, אצא החוצה ואתמקד במה שיש – כאן ועכשיו מבלי ללכת לאיבוד באין סוף. נכון שזה מוגבל, אבל זה בסדר. היום אחפש פעולות פשוטות; לגזור, לתפור, להשקות עציצים, לכתוב אולי לבשל ארוחה טעימה או לסדר פינה בבית. פעולות פשוטות זה המענה למה שמאיים לפרק את מה שאני מבקשת לבנות. תמיד אני יכולה להתחבר במקום להתפזר.

Picture taken from Pinterest